בן אדווה נ' חברת דואר ישראל בע"מ

החלטה בבקשות המקדמיות

1.המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, הדנה בשני ענינים:

הראשון – על כך שהמשיבה מוכרת בולים ומוצרים נלווים אחרים המיועדים למשלוח דברי דואר לחו"ל וגובה בגינם מע"מ בניגוד לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הקובע שיעור מע"מ אפס בגין עסקאות של משלוח מטענים לחו"ל;

השני – על כך שהמשיבה נמנעת מלציין בפרסומיה הגלויים כי הבולים ומוצרים נלווים נוספים המשווקים על ידה מודפסים בחו"ל, כשהצרכנים סוברים שהם מודפסים בארץ.

2.תמצית תגובת המשיבה לשני הענינים, נשוא הבקשה, היא:

לעניין הראשון – המשיבה פועלת על פי חוק הדואר, התשמ"ו-1986 ובהתאם לתקנות שהותקנו לפיו, תקנות הדואר (שירותי דואר בסיסיים ושירותים כספיים אשר יינתנו לכל הציבור בכל המדינה) תשס"ח-2008.

תקנות אלה מבחינות בין מוצרים ושירותים "בסיסיים", שהמשיבה מחויבת לספק, ובין מוצרים ושירותים אחרים, שהמשיבה רשאית לספקם.

המחירים עבור המוצרים והשירותים הבסיסיים נקבעים בתקנות, ואין למשיבה כל שיקול דעת בענין זה.

המחירים עבור המוצרים והשירותים האחרים נקבעים על ידי המשיבה, אלא אם השר קבע עבורם מחיר אחר.

הבולים נכללים בקטיגוריה הראשונה והמחירים עבורם נקבעו בתקנות. כיוון שכך, טוענת המשיבה, הרי שעם מע"מ או בלעדיו, המשיבה היתה חייבת לגבות מהצרכן אותו מחיר, ולכל היותר עולה השאלה, האם המשיבה מחויבת להעביר סכום זה לרשות מע"מ או להשאירו אצלה, שאלה שאיננה נוגעת לצרכן.

מוסיפה המשיבה, כי בהתאם להוראות רשות המיסים, משלוח דברי דואר לחו"ל באמצעות בולים, להבדיל ממשלוח באמצעות תווי ביול, חייב במע"מ.

המשיבה פועלת בהתאם ומעבירה את סכום המע"מ לרשות המס.

באשר למוצרים הנלווים הנוספים (מעטפות וכיו"ב), טוענת המשיבה, כי המדובר במוצרים השייכים לקטגוריה השניה, שהמשיבה רשאית לקבוע עליהם מחיר לפי שיקול דעתה, כי מדובר במוצרים שניתן לרכוש אותם גם מחוץ לדואר, וכי הם אינם מיועדים למשלוח דברי דואר לחו"ל דווקא, אלא ניתן לעשות בהם שימוש גם לצרכים אחרים.

לעניין השני, טוענת המשיבה, כי תקנות הדואר (דרכי השירות הבולאי), תשמ"ז-1987 קובעות את הפרטים שצריך לציין על הבולים ודברי הדואר, כאשר מקום הדפסתם אינו נכלל בין פרטים אלה, כי ניתן לדלות את המידע בדבר מקום ההדפסה מפרסומים נוספים שהמשיבה מספקת, וכי מדובר בפרט שולי שאיננו גורם לצרכן לצרוך או שלא לצרוך אותו מוצר.

המשיבה מעלה גם טענות נוספות אודות חוסר העמידה של הבקשה בתנאי הסף הנדרשים, לשם אישורה כתובענה ייצוגית, ובכלל זה: עירוב שני ענינים הנוגעים לשתי קבוצות שונות, ייצוג המבקש – עורך דין במקצועו – את עצמו, ועוד.

3.ביום 20.3.13 התקיימה ישיבת קדם משפט בבקשה, ובסופה נקבע מועד דיון בבקשה (שנדחה בינתיים).

לאחר ישיבת קדם המשפט הגיש המבקש שלוש בקשות שונות: הראשונה – "לקבלת פרטים נוספים", השניה – "למתן צו עיון במסמך שנזכר", השלישית – "למתן צו עיון במסמכים שנזכרו בעקיפין".

המשיבה התנגדה לשלוש הבקשות, והגישה גם היא בקשה למחיקת כתבי טענות, שעל נימוקיה אעמוד בהמשך.

כללי

4.הערה ראשונה: תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 קובעת, כי